Le texte Le vocabulaire Les révisions
Sanhedrine
Daf 47b
הֲרוּגֵי מַלְכוּת לַהֲרוּגֵי בֵּית דִּין? הֲרוּגֵי מַלְכוּת, כֵּיוָן דְּשֶׁלֹּא בְּדִין קָא מִיקַּטְלִי, הָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה. הֲרוּגֵי בֵּית דִּין, כֵּיוָן דִּבְדִין קָא מִיקַּטְלִי, לָא הָוֵי לְהוּ כַּפָּרָה.
Traduction
those referred to in the verse in Psalms who were killed by a heathen government to those inhabitants of an idolatrous city who were killed by a Jewish court? Those who were killed by a heathen government, since they were killed unjustly, achieve atonement through their deaths, even without repentance. But those who were killed by a Jewish court, since they were killed justly for their sins, do not achieve atonement unless they repent.
Rachi non traduit
הרוגי מלכות. הני דעובדי כוכבים:
הרוגי ב''ד. עיר הנדחת:
תֵּדַע, דִּתְנַן: לֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ, כֵּיוָן דְּאִיקְּטוּל הָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה, לִיקַּבְרוּ! מִיתָה וּקְבוּרָה בָּעֵינַן.
Traduction
The Gemara adds: Know that this is true, as we have learned in the mishna: They would not bury the executed transgressor in his ancestral burial plot. And if it enters your mind to say that once the transgressors are executed by the court, they achieve atonement, let them be buried in their ancestral burial plots. The Gemara rejects this argument: An executed transgressor cannot be buried in his ancestral burial plot, because in order to achieve atonement, both death and burial are needed. But once he is buried in the graveyard set aside for the wicked, he achieves full atonement.
Rachi non traduit
מיתה וקבורה בעינן. אם נקברו מכפרת מיתתן עליהן ולעולם טעמא דקדשי עיר הנדחת משום דהואיל ונדחו ידחו הוא:
מוֹתֵיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לָא הָיוּ מִתְאַבְּלִין, אֶלָּא אוֹנְנִין, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַּלֵּב. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ, כֵּיוָן דְּאִיקְּבוּר הָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה – לִיאַבְּלוּ!
Traduction
Rav Adda bar Ahava raised an objection to this from another ruling in the mishna: The relatives of the executed transgressor would not mourn him with the observance of the usual mourning rites, but they would grieve over his passing, since grief is felt only in the heart. And if it enters your mind to say that once the executed transgressors are buried they achieve atonement, let the relatives of the executed transgressor mourn him as well, as he has already achieved atonement.
בָּעֵינַן נָמֵי עִיכּוּל בָּשָׂר. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: נִתְעַכֵּל הַבָּשָׂר – מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן. שְׁמַע מִינַּהּ.
Traduction
The Gemara refutes this argument: An executed transgressor is not mourned, because in order to achieve atonement, decomposition of his flesh is also needed. Once his flesh has decayed, he has achieved full atonement. The Gemara notes that the language of the mishna is also precise, as it teaches: Once the flesh of the deceased had decomposed, they would gather his bones and bury them in their proper place in his ancestral burial plot, indicating that with the decomposition of his flesh, the executed transgressor achieves atonement, so that he may be buried alongside his righteous relatives. The Gemara affirms: Learn from the mishna that this is so.
רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲבֵילוּת מֵאֵימָתַי קָא מַתְחֲלָא? מִסְּתִימַת הַגּוֹלֵל. כַּפָּרָה מֵאֵימָתַי קָא הָוְיָא? מִכִּי חָזוּ צַעֲרָא דְקִבְרָא פּוּרְתָּא. הִלְכָּךְ, הוֹאִיל וְנִדְחוּ יִדָּחוּ.
Traduction
Rav Ashi says that an alternative resolution of the objection raised by Rav Adda bar Ahava may be suggested: When does the obligation of mourning a deceased relative commence? It begins from the time of the sealing of the grave with the grave cover. And when is atonement achieved? Atonement is achieved when the deceased begins to see and experience a bit of the anguish of the grave. Consequently, since the mourning rites were set aside at the time that they should have begun, they remain permanently set aside, even after the executed transgressor has in fact achieved atonement.
Rachi non traduit
רב אשי אמר. לעולם לא בעינן עיכול הבשר אלא צערא דחיבוט הקבר פורתא וטעמא דלא היו מתאבלים משום דאבילות מסתימת הגולל חיילא כדתניא באלו מגלחין. גולל הוא הדף הנתון על הארון לכסוי ואותן שבדפנות קרי להו דופק:
הואיל ונדחו. שלא נראו להתאבל בשעת התחלת אבילות ידחו אף לאחר מכאן ואע''ג דגבי קובר את מתו ברגל תנן (מו''ק דף יט.) מונה שבעה אחר הרגל ולא אמרי' הואיל ונדחו ידחו התם לא אידחו להו לגמרי שהרי עסקי רבים נוהג ברגל שמנחמין אותו כל הרגל כדאמרינן התם כל שהוא משום עסקי רבים אין הרגל מפסיקן:
Tossefoth non traduit
משיסתום הגולל. פי' הקונט' הוא דף הנתון לארון לכסוי ואותו שבדפנות קרוי. דופק והקשה ר''ת דאמרינן בפ' מי שמתו (ברכות דף יט:) דא''ר אלעזר ברבי צדוק מדלגין היינו על גבי ארונות לקראת מלכי ישראל ואי כיסוי ארון הוא גולל הא קא מטמא דקא דרשינן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עב.) וכל אשר יגע על פני השדה לרבות גולל ודופק ואפי' הוא טמון בארץ דכיון דגולל מטמא באהל טומאה בוקעת ועולה ויש מפרשים אע''ג דגולל מטמא באהל מ''מ היו יכולים לדלג ולטמאות עצמן מגולל כדאמרינן במסכת שמחות (פ''ד) כל שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ואומר ר''ת דמשבשתא היא דהא רביעית דם דאין הנזיר מגלח עליה וכהן מוזהר עליה ואין זו קושיא דשם טומאה בעי למימר במסכת שמחות דעל חצי לוג דם נזיר מגלח ולא אתא למעוטי אלא כלים הנוגעים במת דאין נזיר מגלח ואין כהן מוזהר ועוד קשה לר''ת דמדמרבינן ליה מעל פני השדה משמע שהוא מגולה וסתם כיסוי ארון טמון הוא ויש מפרשים דלא מרבינן ליה כיסוי ארון לשם גולל אלא כשהוא מגולה ולא כשהוא טמון והשתא ניחא ההיא דמדלגין היינו ומיהו קשה דאמרי' בפ''ק דעירובין (דף טו:) כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו גולל לקבר ואין דרך לעשות כיסוי ארון מבעלי חיים ומיהו אשכחן דמיירי הש''ס בדבר שאינו הוה בפ' בהמה המקשה (חולין דף ע.) הדביק שני רחמים יצא מזה ונכנס לזה ומפרש ר''ת דגולל היינו אבן גדול מלשון וגללו את האבן (בראשית כ''ט:

ג') שמניחין על הקבר לסימן והיא מצבה דכתיב (שם לה) היא מצבת קבורת רחל ואותן האבנים שמניחין בצדדין שהאבן גדולה יושבת עליהם שלא תכבד על המת נקראין דופק ויש קושר בהמה לסימן עד שימצא אבן פן יאבד מקום הקבר וההיא דמדלגין לא היה שם מצבה וכ''ת היכא דליכא גולל מאימת חיילא אבילות מ''מ חיילא משיסתום הקבר בהוייתו:
אִי הָכִי, לְמָה לִי עִיכּוּל בָּשָׂר? מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר.
Traduction
The Gemara asks: If so, that the executed transgressor achieves atonement as soon as he experiences a bit of the anguish of burial, why do I need decomposition of his flesh to occur before he can be reburied in his ancestral burial plot? The Gemara answers: Because it is impossible to move a partly decomposed body in a respectful manner, and therefore they wait until the body is fully decomposed.
Rachi non traduit
אי הכי. לענין קבורת אבותיו למה לי להמתין עיכול הבשר:
משום דלא אפשר. ליטלו משום דנבקע כריסו ומסריח:
קִבְרֵיהּ דְּרַב הֲווֹ שָׁקְלִי מִינֵּיהּ עַפְרָא לְאִישָּׁתָא בַּת יוֹמָא. אֲתוֹ אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. אֲמַר לְהוּ: יָאוּת עָבְדִין, קַרְקַע עוֹלָם הוּא, וְקַרְקַע עוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, דִּכְתִיב: ''וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם'', מַקִּישׁ קֶבֶר בְּנֵי הָעָם לַעֲבוֹדָה זָרָה.
Traduction
§ It was related that people would take dirt from the grave of Rav as a cure for a one-day fever. A number of people came and told Shmuel about this practice, thinking that perhaps the dirt should be forbidden, as one may not derive benefit from a corpse. Shmuel said to them: They are acting properly, as the dirt in the grave is natural ground, and natural ground does not become forbidden in any situation, as it is written: ''And he brought out the ashera from the house of the Lord…and beat it into dust, and cast the dust of it upon the graves of the common people'' (II Kings 23:6). This verse juxtaposes the graves of the common people to objects of idol worship.
Rachi non traduit
לאישתא בת יומא. ביום ראשון שלה והן מתרפאין באותו עפר:
אמרו ליה לשמואל. משום דמת וכל הנך הנקבר בו איסורי הנאה נינהו דגמר שם שם מעגלה ערופה כדלקמן:
יאות עבדין. כדמפרש לקמן שהקרקע אינו נאסר:
מָה עֲבוֹדָה זָרָה בִּמְחוּבָּר לָא מִיתַּסְרָא, דִּכְתִיב: ''אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים''. עַל הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם. הָכָא נָמֵי, בִּמְחוּבָּר לָא מִיתְּסַר.
Traduction
This teaches that just as objects of idol worship are not forbidden when attached to the ground; the Gemara interjects by teaching the source of this halakha: As it is written: ''You shall utterly destroy all the places, in which the nations whom you are to dispossess served their gods, upon the high mountains, and upon the hills, and under every leafy tree. And you shall overthrow their altars, and break their pillars, and burn their asherim with fire'' (Deuteronomy 12:2–3); i.e., there is an obligation to destroy their gods that are upon the mountains, but there is no obligation to destroy the mountains that are themselves their gods, meaning that if people worshipped the mountain itself as a god, there is no need to destroy it, as anything that is attached to the ground does not become forbidden. The Gemara resumes the comparison: Here too, with regard to the prohibition against deriving benefit from a corpse, the dirt in the grave that is attached to the ground does not become forbidden.
Rachi non traduit
ע''ז לא מיתסרא במחובר לקרקע. דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם:
מֵיתִיבִי: הַחוֹצֵב קֶבֶר לְאָבִיו, וְהָלַךְ וּקְבָרוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר – הֲרֵי זֶה לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּקֶבֶר בִּנְיָן.
Traduction
The Gemara raises an objection against this ruling from a baraita: If one hews a grave for his deceased father in one place, and he then goes and buries him in a different place, the son may never be buried in the grave that he had dug, as it is prohibited to derive benefit from a grave that had been prepared for another. This indicates that even that which is attached to the ground can become an item from which deriving benefit is prohibited. The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing not with a grave dug in the ground, but with a cave that was constructed above ground out of rocks that were hewn from the ground. In such a case all of the stones used in the construction become forbidden, as they were detached from the ground.
Rachi non traduit
החוצב קבר לאביו. משמת:
לא יקבר בו. הבן עולמית דכיון דהוזמן למת נאסר בכל הנאה וקס''ד דה''ה נמי אם חצבו לצורך איש אחר ואורחא דמילתא נקט:
בקבר בנין. שבנאו למעלה מן הקרקע (והוי תלוש) דכוותיה בע''ז בית שבנאו מתחלה לע''ז אסור דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לענין ע''ז וקבר נמי איתקש לע''ז:
Tossefoth non traduit
איתיביה החוצב קבר. פ''ה דסלקא דעתך דהוא הדין לצורך אחר והיינו טעמא דלא בעי למימר משום כבוד אביו כדלקמן דאי במחובר לא מיתסר כלל בעלמא משום כבוד אביו אין לאסור:
תָּא שְׁמַע: קֶבֶר חָדָשׁ מוּתָּר בַּהֲנָאָה. הֵטִיל בּוֹ נֵפֶל – אָסוּר בַּהֲנָאָה. הָכָא נָמֵי, בְּקֶבֶר בִּנְיָן.
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear a different proof from that which was taught in a baraita: With regard to a fresh grave that was not designated for anyone in particular, one is permitted to derive benefit from it. But if even a non-viable newborn that died was cast into it, one is prohibited from deriving benefit from the grave. This indicates that even a grave that is attached to the ground can become forbidden. The Gemara answers: Here too, the reference is to a grave that was constructed above ground out of rocks that were detached from the ground.
Rachi non traduit
קבר חדש. ולא למת הוזמן אלא חצבו סתם ולכשימות לו מת יקברנו בו:
תָּא שְׁמַע: נִמְצָא אַתָּה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ קְבָרוֹת הֵן – קֶבֶר הַנִּמְצָא, קֶבֶר הַיָּדוּעַ, קֶבֶר הַמַּזִּיק אֶת הָרַבִּים. קֶבֶר הַנִּמְצָא – מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה.
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear a proof from another baraita: It turns out that you say that there are three types of graves, and each type is governed by different halakhot with regard to whether or not a corpse may be removed from the grave and buried elsewhere: A newly found grave, a known grave, and a grave that causes damage to the public. How so? With regard to a newly found grave, i.e., a grave in which a corpse had been buried without the permission of the property’s owner, one is permitted to remove the corpse from the grave and bury it elsewhere. After he has removed the corpse, the place of the grave is ritually pure and he is permitted to derive benefit from it.
Rachi non traduit
שלשה קברות. חלוקים בהלכותיהן:
קבר הנמצא. כגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר שם:
קבר הידוע. שנקבר שם מדעת בעל השדה:
וקבר המזיק את הרבים. שקבור במקום הילוך רבים ומטמאין באהלו:
מותר. לפנותו שלא קנה את מקומו:
מקומו טהור. שאע''פ שגזרו טומאה על הקברות ואע''פ שניטלו משם לא גזרו על זה ובהנאה נמי מותר ואע''ג דאיסורא דאורייתא הוא דאין תורת קבר עליו:
קֶבֶר הַיָּדוּעַ, אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָאָה.
Traduction
With regard to a known grave, i.e., a grave in which a corpse had been buried with the permission of the property’s owner, it is prohibited to remove the corpse from the grave and bury it elsewhere. If one went ahead and removed the corpse, the place of the grave is ritually impure and it is prohibited to derive benefit from it.
Rachi non traduit
מקומו טמא. גזירה דרבנן היא שגזרו טומאה עולמית על הקבר כדי שלא יפנוהו:
קֶבֶר הַמַּזִּיק אֶת הָרַבִּים, מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָהוֹר וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. הָכָא נָמֵי, בְּקֶבֶר בִּנְיָן.
Traduction
As for a grave that causes damage to the public, e.g., a grave that was dug on a public road and causes the passersby to contract ritual impurity, one is permitted to remove the corpse from the grave and bury it elsewhere. After he has removed the corpse, the place is ritually pure, but nevertheless, it is prohibited to derive benefit from it. This indicates that even that which is attached to the ground can become forbidden, even after the corpse has been removed from the grave. The Gemara answers: Here too, the reference is to a grave that was constructed above ground.
Rachi non traduit
קבר המזיק את הרבים. ניתן רשות לפנותו מפני נזקו של רבים:
פינהו מקומו טהור. דלא גזור עליה מפני הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאורייתא הוא ולא פקעא:
וְקֶבֶר הַנִּמְצָא מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ? דִּילְמָא מֵת מִצְוָה הוּא, וּמֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ! שָׁאנֵי מֵת מִצְוָה, דְּקָלָא אִית לֵיהּ.
Traduction
Having cited this last baraita, the Gemara raises a question about one of its details: As for a newly found grave, is one really permitted to remove the corpse just because it was buried there without the owner’s permission? But perhaps this is a corpse with no one to bury it [met mitzva]. If the deceased has no relatives or acquaintances to bury him, everyone is obligated to assist in his burial. And the halakha is that a met mitzva acquires its place, i.e., the corpse is buried where it was found, and one is not permitted to remove it. The Gemara answers: A met mitzva is different, as it generates publicity. Were the corpse buried in the newly found grave that of a met mitzva, people would have heard about it.
Rachi non traduit
מת מצוה קנה מקומו. מתנאים הוא שהתנה יהושע בכניסתן לארץ בפרק מרובה (ב''ק דף פא.):
אִיתְּמַר: הָאוֹרֵג בֶּגֶד לַמֵּת, אַבָּיֵי אָמַר: אָסוּר, וְרָבָא אָמַר: מוּתָּר.
Traduction
§ It was stated that the amora’im disagreed about the halakha in the following case: With regard to one who weaves a garment for one who has died, what is the halakha? Abaye says: It is prohibited to derive benefit from the garment, even if it was never actually used as a shroud. And Rava says: It is permitted to derive benefit from the garment.
Rachi non traduit
האורג בגד למת. לאחר שמת:
אַבָּיֵי אָמַר אָסוּר – הַזְמָנָה מִלְּתָא הִיא. וְרָבָא אָמַר מוּתָּר – הַזְמָנָה לָאו מִילְּתָא הִיא.
Traduction
The Gemara explains their respective opinions. Abaye says that one is prohibited from deriving benefit from the garment, since he maintains that mere designation of an item is a significant matter, i.e., all the relevant halakhot of an item already apply once an item is designated for a specific purpose, whether or not it has been used for that purpose. Therefore, a garment woven for one who had died is forbidden as if it had already been used as a shroud. And Rava says that the garment is permitted, as he maintains that mere designation is nothing, and therefore the garment becomes prohibited only once it is actually used as a shroud.
Rachi non traduit
הזמנה. שהזמינו לכך ונקרא שם המת עליו:
מילתא היא. כאילו כרכו בו:
מַאי טַעְמָא דְּאַבָּיֵי? גָּמַר ''שָׁם'' ''שָׁם'' מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה. מָה עֶגְלָה עֲרוּפָה בְּהַזְמָנָה מִיתַּסְרָא, הַאי נָמֵי בְּהַזְמָנָה מִיתַּסְרָא.
Traduction
The Gemara explains further: What is the reasoning behind the opinion of Abaye? He derives a verbal analogy between the word ''there'' written in the context of a grave, from the word ''there'' written in the context of a heifer whose neck is broken. The verse states concerning a grave: ''And Miriam died there and she was buried there'' (Numbers 20:1), and the verse states concerning a heifer whose neck is broken: ''And the elders of that city shall bring down the heifer to a hard valley, which is neither plowed nor sown, and shall break the heifer’s neck there in the valley'' (Deuteronomy 21:4). Just as it becomes prohibited to derive benefit from a heifer whose neck is broken through mere designation, i.e., as soon as the animal is designated as such, here too, it becomes prohibited to derive benefit from the items relating to a dead person through mere designation.
Rachi non traduit
שם שם. במרים כתיב (במדבר כ':א') ותמת שם מרים ותקבר שם ובע''ז כתיב (דברים י''ב:ב') אשר עבדו שם הגוים:
עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא. דקי''ל ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה בקידושין (דף נז.) ובכריתות (כה.):
וְרָבָא גָּמַר ''שָׁם'' ''שָׁם'' מֵעֲבוֹדָה זָרָה. מָה עֲבוֹדָה זָרָה בְּהַזְמָנָה לָא מִיתַּסְרָא, אַף הָכָא נָמֵי בְּהַזְמָנָה לָא מִיתַּסְרָא.
Traduction
And Rava derives a verbal analogy between the word ''there'' written in the context of a grave from the word ''there'' written in the context of objects of idol worship. The verse states concerning objects of idol worship: ''The places in which the nations…served their gods there'' (Deuteronomy 12:2). Just as it does not become prohibited to derive benefit from objects of idol worship through mere designation, but only through actual ritual worship, so too, here it does not become prohibited to derive benefit from items relating to a deceased person through mere designation.
Rachi non traduit
ע''ז בהזמנה לא מיתסרא. להדיוט דתניא במס' ע''ג (דף מד:) האומר בית זה לע''ז שור זה לע''ז מותר שאין הקדש לע''ז:
וְרָבָא, מַאי טַעְמָא לָא גָּמַר מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה? אָמַר לָךְ:
Traduction
The Gemara asks: And Rava, what is the reason that he does not derive a verbal analogy from a heifer whose neck is broken? The Gemara answers: Rava could have said to you:
Tossefoth non traduit
מאי טעמא לא גמר מעגלה ערופה. תימה כי גמר נמי מעגלה ערופה הא אמר ר' יוחנן בפרק אותו ואת בנו (חולין דף פב.) עריפתה אוסרתה ורבא פסיק כר' יוחנן בר משלש ועוד הקשה ריב''א אמאי לא קא אמר ורבא מ''ט לא אמר כאביי דבהאי לישנא רגיל הש''ס בכל דוכתא ויש לפרש דהכי קאמר מ''ט לא גמר מעגלה ערופה לטעמיה וכן אביי מאי טעמא לא גמר מעבודת כוכבים לטעמיה פי' מעבודת כוכבים עצמה שאסורה מיד מיהו פירש הקונטרס דעבדו שם לא איירי בעבודת כוכבים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source